גוש ואח' נ' לביטוח בע"מ ואח'

פסק - דין

1.התביעות שבפניי, תביעה עיקרית ותביעה שכנגד, שתיהן תביעות בגין נזקי רכוש שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 11/6/09.

2.הנהג ברכב התובע (להלן : "התובע"), טען כי לאחר שפנה שמאלה לכיוון ריחאניה והתחיל לנסוע רגיל, הפך הנתיב לשני נתיבים, ולאחר שחלף חפץ או חיה נאלץ לעצור את הרכב בנתיב הימני, ואז הנתבעת מס' 1 גב' אילנה גל (להלן: "הנתבעת") פגעה בו מאחור.

3.הנתבעת טוענת כי נסעה באותה דרך שבה נסע התובע, ולאחר שפנתה שמאלה, לנתיב השמאלי, רצתה לעבור לנתיב הימני, ולאחר שעברה, ראתה רכב התובע מתקרב אליה, והיא מתקרבת אליו, לחצה על הבלמים, התובע המשיך לחזור אחורנית אליה, וכך קרתה התאונה. לטעמה, התובע נסע עם מישהו על ידו, ראו מישהו בטרמפיאדה, רצו לאסוף אותו, ולכן החליטו לעצור, והתחילו לחזור אחורנית.

4.שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר העידו והדגימו כל אחד, לפי גרסתו, את אופן התרחשות התאונה, ועיינתי במסמכים שצורפו לכתבי הטענות, לרבות חוות דעת השמאי .

5.לאחר ששמעתי את העדים, ולאחר שעיינתי במסמכים, אני סבורה כי האחריות לתאונה רובצת על הנתבעת אך קיימת רשלנות תורמת של התובע, ולהלן אנמק:

5.1גרסת התובע, לפיה הנתבעת נסעה מאחוריו בנתיב הימני, נתמכה גם בעדות הנתבעת עצמה.

5.2אין לקבל את גרסת הנתבעת, לפיה התובע חזר אחורנית ופגע בה, וכי על אף שלחצה על הבלמים, התאונה ארעה. הנתבעת העידה , וכך התובע, כי לאחר הפניה שמאלה הכביש מתרחב לשני נתיבים, והנתבעת עצמה עברה לנתיב הימני מהנתיב השמאלי, ולכן לא ברור מדוע לא ניסתה לברוח לנתיב השמאלי, כאשר לטעמה התובע החל לחזור אחורנית לכיוונה.

5.3לא זו אף זו, התובע והנתבעת אישרה זאת, טענו כי התאונה ארעה במרחק קצר מצומת שבע, ובמרחק זה לא ניתן לפתח מהירות, אשר תמנע ממנה לסטות לנתיב השמאלי, ולהתרחק מהתובע.

5.4זאת ועוד, במרחק קצר מצומת שבע, אף התובע לא הספיק לפתח מהירות גדולה וככל שהיה בכוונת התובע לחזור אחורנית, כטענת הנתבעת, מהירותו הייתה מופחתת, ומעולם לא הייתה גורמת לנזקים המתוארים על ידי שני הצדדים.

5.5עדות התובע לגבי כיוון נסיעתו והמסלולים בהם נסע הייתה אמינה ומהימנה, ולא נסתרה במסגרת החקירה הנגדית. התובע העיד כי עבר מהנתיב השמאלי לימני, המשיך ישר וכתוצאה מחפץ או חיה שהיו לפניו, נאלץ לעצור את רכבו, ורק אז נכנס רכב הנתבעת ברכבו מאחור. גרסה זו הינה הגיונית ומתקבלת על הדעת.

5.6הנזקים , צורתם ומיקומם אף הם מחזקים את המסקנה כי הנתבעת היא אשר פגעה ברכב התובע מאחור, כאשר האימפקט העיקרי היה במרכז רכב התובע מאחורה ופגוש קדמי של הנתבעת.

5.7יחד עם זאת, ובאותה דרך שהייתה יכולה הנתבעת לברוח לנתיב השמאלי על מנת שתברח מהתובע, התובע עצמו היה יכול לברוח מהנתיב הימני שנחסם ע"י חפץ או חיה לנתיב השמאלי, ולמנוע עצירה פתאומית ברכב.

6.לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התובע הרים את נטל ההוכחה והוכיח את תביעתו, אך אני מחייבת אותו ברשלנות תורמת בשיעור של 30%, ואילו הנתבעת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה בתביעה שכנגד.

7.במאמר מוסגר אומר, כי הנתבעת נמנעה מלהביא את אחייניתה שלשיטתה הסיעה אותה לשיעור פרטי, למתן עדות ויש לראות בכך כראיה הפועלת לחובתה.

8.אשר על כן, אני קובעת כדלקמן:

אני מקבלת את התביעה העיקרית ומחייבת את הנתבעים יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 7,262 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 400 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

9.אני דוחה את התביעה שכנגד, וזאת ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.